פסק-דין בתיק ע"מ 874/08

1.         ערעורים מאוחדים על שומות מס הכנסה שהוצאו למערערת לשנים 2006-2002. המחלוקות בין הצדדים עוסקות במספר סוגיות; סיווג הכנסותיה של המערערת מהשכרת נכסים;  הוצאות מימון ושיעור הפחת לניכוי.

רקע

2.         המערערת, חברה תעשייתית הרשומה בישראל, נוסדה בשנת 1990. בשנת 1991 הוכרה המערערת כמפעל מאושר על פי חוק לעידוד השקעות-הון, התשי"ט-1959. בתחילת דרכה פעלה החברה בפארק התעשייה בתפן ובשנת 1993 עברה לפעול בפארק התעשייה בתרדיון.

בשנים 1994- 1995 הקימה החברה, בפארק שבתרדיון, מבנה תעשייה בשטח של 2,350 מ"ר. עם סיום הקמתו של המבנה, העבירה אליו המערערת את כל פעולות הייצור. לגרסתה, היא השתמשה במחצית משטח המבנה בלבד ואת יתרתו השכירה לגורמים שונים (תצהיר מר קובי מעוז, סעיף 12). השכרה זו אושרה על ידי מרכז ההשקעות.

            בשנת 2000, בחודש מרץ לערך, הפסיקה המערערת את כל פעולות הייצור וממועד זה ואילך הסתפקה בהשכרת חלקים מהמבנה לחברת שונות, כגון החממה הטכנולוגית משגב-כרמיאל וחברות הזנק שונות.

            אין חולק כי פרט לדמי השכירות לא היו לחברה מאז שנת 2002הכנסות נוספות.

3.         בהתאם לדין, הגישה המערערת דו"חות על הכנסותיה לשנים 2006-2002. בדו"חותיה סיווגה המערערת את הכנסותיה מהשכרת חלקי המבנה כהכנסות מעסק,החייבות במס על פי הוראות סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. הואיל ובשנות פעילותה של המערערת עד שנת 2002 נצברו לה הפסדים מפעולותיה העסקיות, ביקשה המערערת לקזז את ההפסדים הצבורים מהכנסותיה בשל השכרת המבנה.

            המערערת אף ביקשה לקזז מהכנסותיה הוצאות מימון. מדובר בהוצאות מימון שהוציאה, לטענתה, בשל הלוואה שנטלה לשם מימון בניית המבנה.

            המערערת ניכתה בדו"חותיה גם פחת שנצבר בגין המבנה. המערערת חישבה את הפחת על פי הוראות הפקודה וכן דרשה ניכוי פחת נוסף על פי הוראות חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק התיאומים"). בסך הכל דרשה פחת בשיעור של 10% לשנה.

            על פי דו"חותיה של המערערת, בכל שנות המס היו לה רק הפסדים ועל כן לא נדרשה לשלם מס על הכנסותיה.

4.         פקיד השומה לא קיבל את דו"חותיה והצהרותיה של המערערת. את ההכנסות מהשכרת חלקי המבנה סיווג כהכנסה פסיבית מהשכרה, הכנסה לפי סעיף 2(6) לפקודה. לפיכך קבע המשיב, כי המערערת אינה רשאית לקזז את ההפסדים העסקיים שנצברו אל מול הכנסותיה מהשכרת הנכס.

            פקיד השומה לא התיר בניכוי את מלוא הוצאות המימון ואת מלוא ניכוי הפחת של המבנה. לעמדת פקיד השומה, ניתן להכיר בניכוי ההוצאות וניכוי הפחת רק בגין אותו חלק מהמבנה שהושכר, ועל כן התיר ניכוי יחסי על פי אותו יחס שבין סך שטח המבנה לשטחים המושכרים בכל שנת מס.

            לעניין שיעור הפחת ציין המשיב כי אין להכיר בפחת מואץ על פי סעיף 42 לחוק לעידוד השקעות-הון, אם כי כאמור לעיל, המערערת לא דרשה בדו"חות את ניכוי הפחת המואץ - על פי חוק העידוד.

5.         פקיד השומה הוציא למערערת שומות לשנות המס הרלבנטיות. בשנת 2002 דיווחה המערערת על הכנסות מדמי שכירות המבנה בסך של 221,044 ש"ח. המשיב קבע כי הכנסתה החייבת, לאחר תיאום ההוצאות והפחת, הינה 43,101 ש"ח. על שומה זוהגישה המערערת השגה, אולם זו נדחתה ועל כן הוציא לה המשיב שומה בצו.

6.         כך גם ביחס לכל אחת משנות המס הנוספות, קבע המשיב, לאחר תיאום ההוצאות וניכוי הפחת את הכנסותיה החייבות של המערערת כדלקמן:

            שנת 2003 - הכנסה חייבת  198,667  ש"ח

            שנת 2004 - הכנסה חייבת  1,669     ש"ח

            שנת 2005 - הכנסה חייבת  770,140 ש"ח

            שנת 2006 - הכנסה חייבת  132,271 ש"ח